מאיר נ' -מנכ"ל עמותת ילדים

פסק דין

ההחלטה בקליפת אגוז

התובע תבע מנכ"ל עמותה ואת העמותה עצמה בשל הפרת חוזה. מהעובדות עולה כי אכן העמותה הפרה את החוזה איתו ועל כן עליה לפצותו. אולם הפיצוי צריך לחול על העמותה ולא על המנכ"ל שכן החוזה היה בכובעו כמנכ"ל. נציין כי השאלה איננה תיאורטית כי אם מעשית מאוד היות והעמותה בהליכי פירוק והתובע חושש כי לא יראה ממנה שקל. אולם אין זו סיב ה לחייב את המנכ"ל באופן אישי.

ונפרט בקצרה.

רקע כללי

התובע הינו מפיק סרטים במקצועו. הנתבע 1 הינו מנכ"ל הנתבעת 2. הנתבעת 2 הינה עמותה רשומה כדין מ.ר. 580123503 העוסקת בתוכניות חינוך של בני נוער מחו"ל בארץ.

ביום 03.02.2010 חתם התובע עם הנתבעת 2 על חוזה להזמנת עבודה. נציין כבר עתה, כי התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע 1, אשר שימש בזמנו בתפקיד מנכ"ל הנתבעת 2 והיה חתום על החוזה.

במסגרת החוזה התחייב התובע לספק לנתבעת 2 ארבעה סרטים במחיר מוזל, וזאת בשל גודל ההזמנה. עוד סיכמו הצדדים, כי ככל שהצדדים יהיו מרוצים, ימשיכו לעבוד יחדיו עד להפקתם של עשרה סרטים. נציין, כי הצדדים סיכמו ביניהם בחוזה על נקודת יציאה לאחר הפקתו של הסרט הרביעי ככל שמי מהצדדים לא ירצה בהמשך ההתקשרות. עוד יצוין, כי התובע שילם מראש למשווק סכום של 20% מכלל העסקה, מתוך הנחה שהחוזה יקוים כלשונו. בתביעתו זו טוען התובע, כי לאחר הפקתו של הסרט השני ניתקה הנתבעת 2 קשר עמו, ורק לאחר פנייה מצדו הודיעה לו הנתבעת 2 כי החליטה להפסיק לעבוד עמו מאחר שאינה מרוצה מאיכות הסרטים.

הכלל הפשוט – חוזים צריך לקיים

כלל פשוט ומובן לכל בני האדם הוא כי חוזים צריכים לקיים, נקודה. על כך אין למעשה חולק בין הצדדים.

נראה כי הנתבעת 2 החליטה להפר את ההסכם, מסיבות אשר אינן מספקות. מהדברים עולה, כי הנתבעת 2 לא הייתה מרוצה מאיכות הסרטים שהפיק התובע, ועל כן גמרה אומר לנתק איתו מגע. אלא שלא כך הוסכם בין הצדדים: החוזה בין הצדדים התיר לכל צד לסיים את ההתקשרות רק לאחר הפקתו של הסרט הרביעי. זו הייתה "נקודת היציאה" הראשונה מההסכם. הוסכם על מחיר מוזל עבור הפקת ארבעת הסרטים הראשונים, ורק לאחריהם ניתן יהיה לצאת מההסכם.

גם אם נתבעת 2 לא הייתה שבעת רצון מעבודתו של התובע, היה עליה להמתין עד לגמר הפקתם של ארבעה סרטים על מנת לצאת מההסכם. בדיוק בשל כך כותבים אנשים הסכמים, כדי שיכובדו. ולא כדי שאם אחד מהצדדים ישנה את דעתו, יוכל באופן חד צדדי להפירו. נחה דעתי, כי בכך שהחליטה הנתבעת 2 על דעת עצמה לנתק קשר עם התובע לפני נקודת היציאה מהחוזה היא הפרה את החוזה, והפרה מהותית. וזאת אפילו אם נכונה טענתה כי התובע הפיק סרטים ירודים ורדודים שכן בשל הציפיה לחילוקי דיעות אלו ממש נכתב החוזה.

מיהו זה אשר ישלם בעד ההפרה? – זה אשר הוא צד לחוזה

התובע תבע את מנכ"ל העמותה, אולם אין זה הנתבע הנכון. התובע חתם בכובעו כמנכ"ל ולא כאדם פרטי. אכן התובע טוען כי הנתבע חתם אישית, אך אין לו כל סימוכין לטענה זו. ההיפך הוא, גם בחוזה עצמו מופיע נתבע 1 כמנכ"ל ולא כאדם פרטי. בחוזה מופיע במפורש כי המזמינה היא העמותה "ילדים ומפעלי חינוך". וכי הנתבע 1 האחראי לתשלום בתפקידו כמנכ"ל ולא כאחראי אישית.

אם אכן העמותה בפירוק – הרי לצערנו 'נסתחפה שדהו' של התובע

לטענת הנתבע 1 המנכ"ל לשעבר, הוא פוטר על ידי העמותה ביום 01.09.2010 והעמותה למעשה חדלה להתקיים וכיום יש לה כונס וחובות כבדים (המגיעים למיליוני שקלים). במקרה שכזה, תווסף תביעתו לשלל הנושים העוטים על העמותה ולא ברור אם יקבל סכום כלשהו. אם זה המצב, הרי התובע לא יוכל למעשה לגבות דבר מהנתבעת ולכן (אולי) תביעתו מהמנכ"ל לשעבר.

אולם זוהי דרכו של עולם שעסקים לא תמיד צולחים ואחוז מביניהם לא שורד משברים. אך אין בכך כדי להטיל אחריות על המנכ"ל.

גובה התביעה

התובע תבע רכיבים שונים אולם לא כולם מאומתים ומבוססים. יש את רכיבי החוזה שהם 6800 ₪ (בתוספת מע"מ), ועליהם אין מחלוקת מורכבים מתשלום עבור 2 סרטים נוספים ותשלום סכום יציאה לפני עשרה סרטים). טענות אחרות (כגון 'נזק נפשי' לתובע לא הוכחו. אשר לכן אני קובע באומדן סכום נוסף של הוצאות ופיצוי בסך 2000 ₪. על סכום זה יתווסף מע"מ כחוק.

סוף דבר